אבי טרכטמן, בן 43 וחמישה חודשים, אוהב מאד כדורסל, רק NBA אבל כבר לא יהיה עיתונאי
שאלה פילוסופית עתיקת יומין היא – ״האם עץ שנופל ביער משמיע רעש״. יש דעות לכאן ולכאן, ומהו רעש בכלל. אבל לדעתי חחחח ברור שלא. אם לא שמעתי את הרעש, סימן שהוא לא היה. כאילו מה נראה לכם בכלל.
חחחח
הנה, תחשבו למשל מייקל ג׳ורדן. אני יודע שהרבה אנשים אומרים שהוא השחקן הכי טוב בהיסטוריה, אבל תכל׳ס, רק בומרים ראו אותו. נכון, אפשר לראות קטעים שלו ואפילו משחקים שלמים (כך סיפרו לי, לא ניסיתי) ביוטיוב, אבל קודם כל יוטיוב זה גם בשביל בומרים, וחוץ מזה, זה לא ב HD אז כל הפיקסלים האלה לא נחשבים, מבחינתי יכול להיות שהקרח הזה שמשחק במדים האדומים של שיקגו הוא בכלל האקס-מן (נו, אקסבייר מקדניאל…. רואים, גם אני יודע פרה-היסטוריה).
עכשיו, תחשבו לברון. נכון, ראיתי את לברון, אבל תכל׳ס הצלחתי לראות אותו רק בסוף בסוף של התקופה שלו בקליבלנד, כי לפני זה קצת הייתי קטן מדי, למרות שגם עכשיו אמא שלי אומרת שאני קצת קטן, ולכן אסור לי להישאר בחוץ אחרי השעה 9, וגם ראיתי אותו קצת בלייקרס. ותכל׳ס, לא נראה לכם שהוא קצת זקן? האיש קרח ולמרות שהוא באמת די חזק ומוסר יפה כזה, הוא לא תותח כמו דונצ׳יץ׳ או ג׳ה מוראנט או אפילו טריי יאנג. סתם חטיאר שאוהב לשחק עם ילדים. ונכון שמספרים לי שפעם גם הוא היה ילד (ואפילו הגיע לליגה לפני גיל 20) אבל אני לא הייתי שם, ומבחינתי כולכם משקרים. מה שאני מכיר זה רק איזה זקן אחד עם זקן. (אגב, ראיתם לדריימונד גרין יש לבן בזקן, חחחח… למה הוא לא בבית אבות, אני לא מבין).
בקיצור, אם חושבים על שחקנים שהם ממש תותחים אז סטף קרי עדיין תותח וגם כל הילדים האחרים אוהבים אותו ומנסים לחקות אותו (אבל לא כל כך מצליחים, אני למשל קולע 7% מהשלוש, ללא שמירה וכשיש לי דקה לכוון, אבל זה יבוא עם הזמן כי ככה אמא שלי אומרת) אבל הכי תותחים זה לוקה דונצ׳יץ׳ כי כולם אוהבים אותו, ניקולה יוקיץ׳ כי הוא חמוד כזה וגם כי הוא עכשיו לקח אליפות (לא ראיתי כי היה מאוחר בלילה אחרי שעת השינה שלי, אבל סיפרו לי) וגם ג׳ה מוראנט כי הוא הוא קופץ ממש גבוה. חבל רק שהוא קצת טמבל. אה, וגם קיירי אירווינג, קודם כל כי הוא מכדרר ממש יפה עם הכדור וב׳, כי הוא מנסה לדפוק את המערכת, כמו כל הטינאייג׳רים האחרים שאני מכיר. וכמו שאתם יודעים, בני נוער הם הכי חכמים והם תמיד יודעים הכל.
טוב, תנו לי לסכם: אם תגידו לי מייקל – אני אגיד שאתם בומר
ואם תגידו לי מג׳יק ולארי בירד (שבכלל היה לבן שלא קופץ אז בטח הוא היה כמו דונצ׳יץ׳ ויוקיץ׳ אבל זה היה לפני שנולדתי, אז פחחחח) – אז חחח… בומרים.
ואם תגידו לי ראסל אז זה אפילו לפני. זה פרה-היסטוריה, בעצם, נדמה לי שראיתי אותו בסרט האחרון של פארק היורה. הוא זה עם השיניים החדות והזרועות הקטנות, נכון?
ואקנח עם חמישיית כל הזמנים שלי:
ג׳ה מוראנט
קיירי אירווינג
לוקה דונצ׳יץ׳
ניקולה יוקיץ׳
היווני הזה, איך קוראים לו, משהו אטטנק-קוסאמו
עד כאן להיום. פעם הבאה הגיגים על סקוט הנדרסון הזה, שיש מצב שהוא השחקן הראשון שאי פעם אראה מהתחלת הקריירה שלו ממש, ולכן רוב הסיכויים שהוא יהיה השחקן הכי טוב בכל הזמנים!!! אבל אני אצטרך לראות אותו כמה משחקים בנובמבר בשביל להחליט סופית.
חחחח!!
צר לי, אבי, אבל טעות בידך – ההוא מפארק היורה עם השיניים החדות והזרועות הקטנות הוא כמובן קווין וויליס
:-))))
ויחסים בין דוריים זה עניין משעשע, לפחות עד שהילדים האלה עולים לי על העצבים….
😉
ולפחות בתקופתי, המילה לתיאור זקנים הייתה חטיארים ולא חריאטים, אבל אולי גם זה השתנה מאז
🙂
בומר…
כמות הפעמים בשבוע שאני שומע את זה מהתלמידים בני 15-16 המתבגרים בכיתה שלי .
לרוב אני זוכה לכינוי בצדק יש להודות😂 ואני רק בן 39…גורמים לי להרגיש לפעמים כמו בן 70
תכיר בדפיקותך, כמו שאמרו גרייניק ואלתרמן (כן אנחנו בומרים מה לעשות).
לגמרי ..אמצתי את זה מזמן מולם..
הכי חשוב להעריך ולאהוב את מי שאתה רואה עכשיו, ולא לחיות בעבר (או בעתיד).
לפי הבלוג החי של 200 תגובות בסדרת הגמר, שגם הן במחציתן בטח הגיעו מאדם אחד, הייתי אומר שבהופס לא כל כך מיישמים את זה.
יותר מעניין לדבר על מורשת והיסטוריה, או במקרה של הפוסט הזה, לדבר על לדבר על מורשת והיסטוריה.
וואלה שמעתי היה איזה אחד קובי והוא מת לפני כמה זמן
וכולם היו עצובים וזה היה טרנד, אז למרות שלא ראיתי אותו משחק דקה, העלתי לאינסטגרם תמונה שלו (בסטורי, אבל אולי הבומרים לא יכירו מה זה) עם כיתוב של לא נתפס!!! ואימוג'י בוכה להזדהות עם המצב
אומרים היה דווקא שחקן נחמד ראיתי קצת היילייטס אבל לאיודע נראה חיקוי של דווין בוקר
דווקא נתפס, אבל שילם דמי שתיקה למתלוננת
מאוד הזדהתי עם הכתוב
בדיוק ככה הרגשתי כשהתחלתי לראות את הליגה וכולם הלהבו מאיזה זקן ב 40, אחד כארים עבדול ג'באר.
היה שחקן טוב אבל לא התלהבתי
👍
אני מבין שנכתב בהומור, אבל משהו כאן עבר מעלי. או שעישנת משהו טוב והתיישבת לכתוב.
תודה אבי.מהנה לקריאה.
כתוב שאתה בן 43 אז אני מאריך שעוד אין לך טינאגרס בבית. בקרוב הם יגידו לך כל מיני דברים כמו מלני מרטינז הזמרת הגדולה בכל הזמנים. קח אוויר זה שלב וזה עובר.
הנוער לשלטון! (אבוי, זה רפרנס לבומרים בלבד…)
תודה רבה אבי
לגבי השאלה הראשונה היא צריכה להיות "אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע האם הוא השמיע צליל?"
אפשר גם בפרפרזה – אם אף אחד לא מביט על הירח האם הוא נשאר במסלולו.
התשובה היא שאי אפשר לדעת בוודאות, אנחנו יכולים רק להסתמך על הניסיון שלנו כדי להעריך.
אני מבין מהתגובות פה שזב מוציא אותי בומר, טוב הכיע הזמן. אני כבר בן 39
לגבי השאלה הפילוסופית שפותחת את הטקסט — לא סתם בארקלי לא זכה באליפות
אני עוד זוכר את ד"ר נייסמית הזקן והטוב כשזרק שזיפים אמיתיים לתוף הסל. פעם אחת הסתובב ומסר לאשתו שזיף שתשים בעצמה בסל וזה היה הפיקנרול הראשון בהיסטוריה. אחח… אילו ימים….
צעיר.
אני זוכר את בני המאיה משחקים את משחק הכדור הקדום שלהם. ושם אם היית מפסיד היו מקריבים אותך לאלים במקום לתת לך חוזה של מיליונים כי התאמצת וכל מיני שטויות אחרות של יפי נפש פרוגרסיבים ששותים שייק ירקות עם ספירולינה.
שכחת לציין שאצל המאיה היה מותר להרביץ, ולא כמו בשנות ה-80 וה-90 הרכות אלא ממש לשפד מישהו עם כידון
אחחח… הימים ההם
נראה שם מישהו זורק ראש 🤣🤣🤣
היו מורידים לו את הראש
גדול קפטן! אהבתי :)))
תתקן: החמישייה שבחרת היא החמישייה הטובה ביותר בעיניך מבין השחקנים שראיתי אך בכל מקרה לא יכולה להיחשב לחמישיית כל הזמנים שחייבת להיות השחקנים הטובים בכל מכל תולדות הנב"א, גם שחקנים שלא ראית!!!
בסדר אני אגיד לאבי שיתקן.
תודה על תגובתך, ציפור
לאחד מתוך החמישייה שלו (יוקי'ץ') יש קייס רציני לחמישיית כל הזמנים אחרי ריצת פלייאוף שלא הייתה כמותה, לעוד שניים (דונצ'יץ ויאניס) יש את הפוטנציאל והנתונים להכנס לחמישייה הזאת ביום מן הימים, והשניים הנותרים, גם אם בעלי אישיות מפוקפקת, הינם בעלי איכויות יחודיות בהיסטוריה של המשחק- הקפיציות המתפוצצת של ג'ה והדבר-הזה-שאין-לתארו-אבל-אתה-למה-אני-מתכוון אצל קיירי. אולי זאת לא החמישייה שלי אבל זאת בהחלט חמישיה לגיטימית בדיון הזה.
וכן, ברור שהציפור לא הבין שזה פוסט פארודי אבל עדיין אני עומד מאחורי התשובה שלי.
אני יותר דואג מילדים שטוענים שפעם (אפילו לפני שהם נולדו) הכדורסל, הסרטים והמוזיקה היו יותר טובים. עדיפים ילדים שעוד לא גילו את אגדות עבר וייהנו לשמוע ולראות דברים מיוחדים בפעם הראשונה.
מאז האוניברסיטה ועד היום אני מחזיק בדעה שרוב המוזיקה הטובה וגם הסרטים נעשו לפני שנולדתי.
כמובן שיש יוצאים מן הכלל ויש אומנים שעושים אחלה בלוז גם היום אבל ככלל המוזיקה היום פחות טובה עבורי.
אני חושב שמוסיקה וסרטים מייצגים את הלך הרוח התרבותי הרלוונטי בזמן שהם נוצרים ולכן פונים לקהלים שונים שמזדהים איתם
בשנות ה-30 לחיים יש את התחושה הזו. אחר כך קצת מתבגרים.
אני חושב שלראות גברים בגילי שחוטפים טנטרום כי הזכירו להם שלד זפלין גנבו די הרבה מהשירים הטובים שלהם מבלוזיסטים, או כי נתנו לשחקנית אפרו-אמריקאית לשחק את בת הים הקטנה – זה מה שהכי עזר לי להתקדם.
לא הצלחתי לעקוב.
מה הכי עזר לך להתקדם?
אין ממש את עניין זכויות היוצרים בבלוז. כמעט כולם מנגנים את השירים הטובים. מה שמעניין בבלוז זה שהם לא מנסים לחכות אלה עושים אותם איך שהם מבינים אותם.
אתן דוגמאות: כמה ביצועים נפלאים יש לcatfish blues? לא יודע, מלא. של מאדי ווטרס יורד עמוק של ר.ל ברנסייד מהפנט ושל באדי גאי וג'וניור וולס נפלא גם כן.
לcatfish של מאדי קוראים rolling stone. שני עשורים אח"כ חבר'ה מעריצים שלו הקימו להקה על שם השיר
עזר לי להתקדם כשפתאום קלטתי שלהיות תקוע בעבר זה קצת מגוחך. זה גם מייאש כי כמה זה כבר מדבר על חייך כיום.
צד שני, יש הרבה יצירות שאני יודע שכבר שנים שאני מהאחרונים שנשארו לשמור על הגחלת
הבנתי, תודה.
לדעתי הבלוזים הישנים מדברים על החיים שלי יותר מרוב מה שיוצא לי לשמוע, בזכות הפשטות שלהם והסובייקטיביות שלהם (כל אחד מדבר על הבעיות שלו) והעובדה שלא מוכרים פנטזיות (סוף טוב) הם על זמניים
רכשת כרטיסים להופעה של באדי גאי בהיכל התרבות ב20.7?
הייתי ב2016.
רוצה להישאר עם הזיכרון ההוא. כי הייתה הופעה מדהימה.
חוץ מהבאונד גיטרה המדוסטרט שלו. לא יודע מה עבר עליהם.
הולך לבלאק קיז הקיץ. שגם זה קצת בלוז.
גם אני אוהב את היכול של טקסטים של בלוז להגיד הרבה על החיים במעט מילים.
וואוו בלאק קיז ממש טובים, אפילו שלפעמים הם קצת פוסט בלוזים.
האלבום טריביות האחרון שלהם לג'וניור קימברו זה תענוג.
לא ידעתי על ההופעה שלהם. איזה דילמה, ממש שוקל לקנות כרטיסים גם.
לא מכיר את הזאפה בראשון, איפה קנית כרטיסים אורקסטרה או טריבונה?
חייב להגיד שזה כן פוסט משעשע, אבל אני לא מסכים עם הסאבטקסט (לפחות בדרך שבה אני הבנתי אותו). אני יליד 1999, כמו שאתם יודעים, וכותב באתר הזה מאז שאני בן 10 בערך. שנת הלידה שלי והשחקנים שלא ראיתי הם משהו שתמיד קפץ כשאנשים רצו להכנס בי. פעם הייתי מתעצבן מזה, מאז התבגרתי ומה שמגיבים לי כבר לא כל כך משפיע עליי. אני גם לא קורא טוקבקים כמעט בשום מקום, אבל זה בלתי נמנע כשאתה עובד בערוץ הספורט.
.
קיצר – אני חושב שזה מורכב יותר. השחקן הכי זקן שאני יכול להגיד ש"ראיתי בזמן אמת" זה אולי קובי, וגם זה היה מהפרספקטיבה של ילד. לא שאק, לא מייקל, לא מג'יק, לא בירד וכן הלאה. לכן כל דיון היסטורי שאני משתתף בו מתחיל מהפרספקטיבה הזאת. שבסוף השחקנים האלה, שמבחינתכם הם התבגרות ושנים שלמות של שעות שינה דפוקות, בשבילי הם עמוד ויקיפדיה. גם אם אתה יושב ורואה שידורים חוזרים של כל גמר 1987 או 1972, זה לא אותו דבר כמו לחיות את זה בזמן אמת.
.
אבל בכנות, כמה משחקים של שאק או מייקל ראיתם בשנות השיא? באמת שואל. מעל 10? מעל 20? הם תועדו בהיקף שמתקרב לזה של היום, שכל רבע שנייה של מישהו מהם שיכולה לעניין מישהו קופצת לכם לסמארטפון מ-6 כיוונים שונים? לא, כי האייפון הראשון יצא באמצע 2007, קצת אחרי הגמר הראשון של לברון.
.
הדרך שבה ראו שחקן פעם והדרך שבה רואים שחקן היום שונה לגמרי, כי המדיה שונה. לכן הדיונים האלה הם לא פחות תרבותיים/פערים דוריים מכדורסל פרופר. אני עדיין חושב שאין מה להכנס אליהם ביותר מדי רצינות (וזה משהו שלא חשבתי לפני כמה שנים). לא מזמן שאלו אותי אם דרקסלר יותר גדול מג'ימי באטלר. אמרתי שאין לי מושג, ושזה לא משנה יותר מדי.
.
כי עם הזמן הגעתי לתובנה שהדירוגים האלה לא באמת משנים משהו. שעשוע חמוד לפגרות וזמנים מתים וסתם עצבים/ניסיון להכניס הכל למסגרת במקום להעריך גדולה בזמן אמת. יוקיץ' מדהים כי הוא מדהים, לא כי הוא גדול יותר ממוזס מלון או משהו.
.
אבל זה לא אומר שאנשים שמתחילים רק עכשיו לראות נבא לא יכולים לדבר על העבר או חייבים לדבר רק על רוקיז, כי זה להשתיק צעירים וזה לא קול. בטח באתר כמו הופס. פשוט לקחת הכל בצ'יל ועם קצת הומור, כמו הפוסט הספציפי הזה
יפה רועי, בעצם המאמר צריך להיות "האם צריך להעריך שחקנים" בלי ההמשך
מעניין שההשוואה בין דרקסלר לבאטלר עלתה גם במהלך הגמר הזה…
דעתי בנדון ידועה, ונגזרת כמובן משנת הלידה שלי…
.
עם זאת, מסכים לחלוטין שאנחנו היום רואים הרבה יותר את השחקנים מאשר אז
התשובה הכי טובה ששמעתי בנושא הgoat והדיבור על שחקני עבר
זה כי רועי הוא ה-GOAT של כותבי ומגיבי הופס לדורותיהם, ולא משנה שאני באתר רק מספר שנים בודדות
מסכים איתך, למרות שאני פחות ממך
כן אבל צחקתי בנושא המדובר.. לא עושה דירוגים
תודה רועי, האבחנה שלך על זה שהבדלי המדיה משנים את מה שהשחקנים עבורנו, מעניינת מאוד.
מסכים לגבי דירוגי כל הזמנים. רק תיזהר ש-NBA בדם לא יראה את מה שכתבת..
חצי מצחיק, חצי Brain Fart אבל תודה על השיתוף.
–
איך אתה מגזים שמי שראה את מייקל הוא רק בומרים…
אני בן 38 ורואה כדורסל מגיל 5 בערך. תגידו שאני שקרן אבל יש לי זכרון נהדר ואני זוכר את ההפסדים מול דיטרויט בגמר מזרח.
עד גיל 19 בערך הייתי רואה 2-3 משחקים מלאים בשבוע (האינטרנט יצא שהייתי בן 11 בערך) ואז הכמות הזו הלכה וירדה.
ראיתי מעל 100 משחקים של ג'ורדן בשידור ישיר, כמו גם את שאק ואת קובי, גם את לברון אך לא את יאניס.
ראיתי אולי 20 משחקים של יאניס, בלחץ…ואת דונצ'יץ נראה לי ראיתי אולי בינתיים עד 10 פעמים משחק מלא.
זה מצחיק כי אתה גורם לי להסתכל על זה מבחינה סטטיטית כרגע…ואמנם אני עובד מגיל 14 אך בגיל 18 התחלתי לעבוד במשרה מלאה…
מה שהפך את החיים שלי כנראה ליותר מקובעים והייתי צריך להתרכז בדברים אחרים מאשר כדורסל, כמו שכר דירה וכ"ו.
(כן, לצערי…או לא לצערי…לא שירתתי בצבא…ולא מתוך בחירה…סיפור ארוך, Anyway…)
אני סבור שכאשר אתה הופך לאיש משפחה אז הכמות הזו מצטמצמת עוד יותר, אלא אם כן אתה מפתח עבורה אסטרטגיה כמו רבים.
–
לענות על השאלה שלך באמת?
זה הכל שאלה של פרספקטיבה ותפיסה. האם עץ שנופל ביער משמיע רעש? כן. האם אתה שמעת את הרעש? לא.
העובדה שאתה לא מודע למשהו או לא לוקח בו חלק לא הופך אותו לבלתי קיים, אלא אם כן אתה אדם אגוצנטרי שרואה את עצמו ורק את עצמו כמרכז הקיום והחיים. רבים הם האנשים שאין להם ולו צל של מושג מהם החיים ובטוחים שהם החיים בהתהוותם.
שהחוויה האנושית שלהם, היא היחידה שקיימת וכל דבר שעולה בדעתם, הוא המציאות המוחלטת.
לא צריך להפליג בפלסופים. יש אנשים שהם אטומים ויש אנשים שהם לא.
האם ראיתי את ביל ראסל משחק? בקושי. האם אני אומר שהוא לא היה קיים או סתם שחקן? ממש לא.
ראיתי משחק או שניים מלאים, אך בעיקר קראתי עליו. מעיתונאים, משחקנים וסיפורים אחרים ועיכלתי שהוא היה שחקן ענק ויוצא דופן.
האם ראיתי את ווליט משחק? לא. האם ראיתי את אוסקר רוברטסון? לא.
אך האם אני אדם אגוצנטרי, אטום ואנוכי שחושב שכל דבר שהתקיים לפניו (או אחריו) הוא לא קיים, לא חשוב או בעצם לא מעניין?
ממש לא. אם לא הייתי לומד על העבר, לא יכלתי להעריך את ההווה…ואם לא הייתי מעריך את ההווה לא הייתי יכול לצפות את העתיד…
אני חושב שהקטע שלך בעצם שואל שאלה אחרת : "האם החיים שלי או של כל אחד אחר הם החיים בהתהוותם או שמא שהחיים הם משהו גדול יותר, רחב יותר וחובק יותר?" התשובה היא כמובן שכן, החיים גדולים מאיתנו. יותר מכל אדם אחד, עם אחד, גזע אחד וכן הלאה…
לעיתים מגיעים לגיל שיבה ולא מבינים זאת. יש אנשים בני 80 שיש להם משכל של נערים בני 14.
עם זאת, יש ילדים בני 9 עם משכל של אנשים בני 90. כל זאת ועוד על פרספקטיבה ותפיסה.
כי תשאל מאה איש , מי יותר חכם? איש בן 80 או ילד בן 9 וכולם יגידו שהמבוגר הוא בוודאי חכם יותר…
אך לא תמיד זו האמת.
החוויה הפרטנית של כל אחד מאיתנו על החיים הם בהחלט חוויה אישית, אך אם אתה חכם, נבון ובעל חמלה מספקת…אתה יכול להבין שהחוויה של אחרים לא עולה או יורדת מזו שלך. אין מה להשוות, אין במה להתחרות, למי גדול יותר, מי השיג יותר וכן הלאה…
השאלה היא מי שלם עם עצמו יותר, מי שמח במנת חלקו ומי לא? כי אפשר להיות הומלס כל החיים ולהיקבר שני שורות מתחת לביל ראסל או לברון ג'יימס…ולך תדע אולי ההומלס הזה חווה בתוך ליבו חיים מלאים יותר משלך…
כמובן שהתפיסה החברתית שלנו מעולם לא תאשר מחשבה כזו…אך זו בדיוק השאלה על הפרסטפקטיבה והתפיסה.
תיקון, ההומלס שחווה חיים מלאים יותר מלברון וביל ראסל…
לך תדע.
Can one person experience something he never witnessed, can he appreciate the moment of that experience in time if he wasnt there? Sure he can, if he is insightful enough.
נו, איך אומרים בעברית…
האם אדם יכול לקחת חלק במשהו שמעולם לא חווה? ברור שכן, אם נבון מספיק, בעל חמלה, קשב…
גם למפץ הגדול תוכל להגיע ולהיות שם על קצה היקום…אם תחשוב מספיק, אם האורה שבין עינייך חזקה מספיק…
הזמן הוא רק רצף של אור. כל אחד יכול להביט אל תוך האור ולחוות כל חלק ממנו, בכל זמן, מתוך כל גוף…
אם הלב שלך טהור ואתה מספיק חכם…
אבל יאללה…הרחקתי לכת אל ספר הזוהר.
Keep it real homie!
PJ BROWN IS THE KING!!!
אהלן דן,
תודה שאתה משתף את החוויות שלך.
אני חושש שפספסתי את הפואנטה של החלק על החיים.
אני חושב שלא הבנתי למה אתה מתכוון כשאתה אומר "החיים בהתהוותם". ומה הכוונה שהחיים יותר גדולים מאיתנו.
היי גיא…
נדמה לי שאני חושב באנגלית וכותב בעברית…
לכן דבריי לעיתים נקראים כמו בלבול מוח מתפלסף…אבל קביל מבחינה דקדוקית לפחות 🙂
החיים בהתהוותם = All life itself
ושאני אומר שהחיים גדולים מאיתנו, אז זה במפורש כך…
החיים גדולים יותר מכל אדם לפרטיו. החיים הם הקוסמוס, האינסוף ומלאכת הזמן…
ברור שאנו כבני אדם חווים את החיים כחוויה פרטית מן תוך גופנו ותודעתנו…אך היא חלק ממשהו גדול הרבה יותר…
אני סבור שאנשים נאורים או יותר נכון "ערים" מודעים לעובדה הזו ויכולים להתעלות על גופם הבשרי והגשמי ולהתקיים במישורים ומימדים גבוהים יותר מהמצוי…
Enlightenment אם תרצה…
Life is Bigger than any one person.
החיים בהתהוותם נשמע כמו life itself. את הall החסרת. גם ההגדרה שלך לlife היא קצת רופפת.
אני חושב שאנשים חווים את העולם מתוך התודעה שלהם. יש אנשים שהתודעה שלהם רחבה והם חווים את העולם יותר בשלמותו ויש אנשים שהתודעה שלהם מצומצמת והם חווים את העולם דרך חור הצמצם שלהם. וויליאם בלייק כתב את זה הרבה יותר פשוט וקולע ממני "If the doors of perception were cleansed every thing would appear to man as it is, Infinite."
נחמד. רופפת? לא נראה לי.
אחלה ציטוט.
רופפת כי לא ברור למה הכוונה כל החיים, כל בני האדם? כל היצורים שנושמים או שיש להם לב.
מה שלא "חי" לא כלול בתמונה.
אני בכלל חושב שהתכוונת לכל מה שקיים אבל זה לא ברור מההגדרה של החיים עצמם או life itself
אה, חשבתי באת להקניט אותי 🙂 בכל זאת, הופס 🙂
לחרקים אין לב, אך הם חיים.
לצמחים אין לב, אך הם חיים.
לכדור הארץ אין לב, אך הוא חי.
נדמה לי שזאת הכוונה שלי…
שבני אדם מסויימים חושבים שהם "כל החיים בהתהוותם" אך שיש הרבה מעבר אלייהם…
שחי לא פחות מהם, לא פחות חשוב, עוצמתי, יפה, קדוש וכו'…
אני סבור שאתה צודק, אך האם לא כל מה שקיים גם חי ברמה אטומית כלשהיא?
השולחן, הכסא…הם אולי לא חיים…אבל בתוכם פרטיקלים שיוצרים משהו מן תוך הכאוס האינסופי של היקום…
האם הפרטיקלים והאטומים הללו אינם עוד תצורה של חיות Hayoot?
אני סבור שאתה צודק. התכוונתי לכל מה שקיים שבעיני…כן, אולי גם כן…"חי".
האם יש מאין? אני מאמין שכן…ואתה?
ערב טוב ואם אינני משיב אני מתנצל מראש…
😄 איזה התנצחות רק כדי לבהר שאנחנו בסך הכל מסכימים בעניין הזה.
לגבי היש מאין אני לא יכול להגיד. לפעמים מתקבל אצלי הרושם שדברים נוצרים יש מאין לדעתי זאת מכיוון שאין לי עדיין את היכולת לתפוס את התופעה בתודעתי.
שמעתי אנלוגיה נחמדה לדבר באחת התכניות בדיסקברי, הולך ככה – דמיין עולם דו מימדי בו חיים יצורים דו מימדיים שזזים רק על גבי משטח. יצור תלת מימדי בעולם זה שקול לאלוהים כיוון שהם אינם יכולים לתפוס את המימד השלישי של הגובה.
הוא יופיע פה ושם כאילו יש מאין. יוכל לראות מעבר לקירות ועוד נפלאות אחרות. אם הוא במקרה ירים את אחד היצורים הדו מימדיים זה יראה לשאר כאילו הוא נעלם ואז יופיע פתאום במקום אחר כאשר יונח בחזרה
חחחחח, לגמרי לא בהתנצחות מצידי…אך אולי מן תוך מגננה כלשהיא.
בכל זאת, זה תגובות בהופס…אך גם כמו שרועי כתב, מקווה שכל הוויב הזה ישתנה עם הזמן.
הרי מי יכול להלחם אחד בשני באמת עם מילים על גבי מרקע, לבסוף אלו רק דיונים מילוליים וכל דיון מילולי הוא אינטקואלי ברמה כלשהיא…אלא אם כן עובר לגידופים, איומים והשפלות.
אך כן, אני מאמין שאנחנו על אותו הדף.
אהבתי מאוד את הדוגמא שנתת.
בשנים האחרונות אני עוסק רבות בנושא העבמי"ם ותופעות Supernatural אחרות…
כך שהמוח שלי בהחלט נפתח וגם למד על מישורים ומימדים אחרים הקיימים כאן אשר אנו לא יכולים לראות.
גם בנוגע ל Quantum Mechanics and Computing אשר עובדים עליו כעת.
כאשר יהא בר ביצוע ונגיש ככלי עבודה…נוכל לקרוא לעצמנו אלוהים…כי נוכל להרכיב ייקומים מקבלים או יותר נכון, קטנים בתוך המחשבים והמערכות הללו ולהביט בהם כמו מתכנתים שמסתכלים על קוד.
ייתכן שאנו גם ניסוי שכזה, אשר כולו מורכב מאטומים בתוך מחשב…כמו שאילון מאסק מבדר לעיתים…
אני בדיוק מסיים ספר יחסית ישן של קולונל פיליפ קורסו אשר שירת שנים רבות בצבא ארה"ב שבו גילה עד כמה עמוק המסתור והשקר בנוגע לקיומם של גזעים אחרים בגלקסיה מוחבא. עד כמה ממשלות העולם מסתירים מאיתנו אמיתות אשר יכולות לנפץ את תודעת האנוש באם יבינו ויכילו אותם…
אם נקח דוגמא מהמיין סטרים, אז בסרט האחרון של מארוול וה-ANT MAN זה יכול להסביר איך עולמות וייקומים נוספים יכולים להתקיים בתוך תא בודד אחד…באמת מרחיק לכת.
אני מאמין שישנו אינסוף, שאנחנו רק בתחילת הדרך בלהבין מהו האינסוף הזה וכמה הטכנולוגיה יכולה להסביר עוד על כך…
טכנולוגיה שכבר נמצאית בידי האדם, אך מוחבאת.
טכנולוגיה שיכולה לאפשר לנו לגלוש בין הפריזמות והחלקיקים, לנוע יותר מהר מהאור וליצור בעצמנו יש מאין.
אני מקווה שעד סוף ימיי אכן אגלה את התשובות הללו.
כי מה שאני כבר בטוח בו וגם כמעט והוכח כבר מדעית, ישנם הרבה יותר משלושה מימדים.
חחחחח, תחשוב מה זה שכל מי שגדל על המשחק Minecraft יוכל לעשות דברים כאלה "על אמת" עם אטומים אמיתיים של אלמנטים אמיתיים. הבלוקים המרובעים האלה של המשחק מחשב הזה, יהיו אמיתיים כמו כל דבר אחר עבור כל מה ש"חי" במימד שלהם…
חבל שלא נותנים לנו את הטכנולוגיה. יש לנו עוד הרבה להתפתח וללמוד שהחיים הם יותר ממי שמזיין יותר, מרוויח יותר, מפורסם ו"מוצלח" יותר. זה הכל פשוט, הרבה, הרבה, הרבה יותר גדול (או קטן) מזה…
בכל זאת, What a Time to be Alive.
בהחלט נהנתי מהשיחה איתך.
אנטמן לא ראיתי, את הקטע שיכול להיות יקום בתוך משהו קטן אני זוכר עוד מman in black והגלקסיה שבתוך החגורה של אוריון (החתול).
תחשוב על החיים כעל מפל מים…
המים אשר נופלים מהמפל, מגיעים מתוך נהר…
המים אשר מגיעים מהנהר, מגיעים מהגשם או מהים…
המים שמגיעים מהגשם נופלים מעננים…
עננים שנוצרים מאוויר ולחות…
אוויר שנוצר מפוטו-סינטזה…
שנוצרת מהשמש והאדמה…
כאשר המים מתחילים לצנוח במעלה המפל, שם נולדנו…
כאשר הם מגיעים לתחתית ומתרסקים, שם אנו מתים…
אך המים הללו לא עוצרים שם…הם ממשיכים הלאה…
אז מי אומר שאתה הוא לא השמש או האדמה בכללותה?
מי אומר שאתה הוא לא הענן או הגשם?
מי אומר שאתה הוא לא הים או הנהר?
כי אתה וכל דבר קיים הם אחד מהשני…
חלק בלתי נפרד אחד מהשני…
שאם לא היה אחד מהם, לא היה כבר כלום.
אלה הם החיים.
תצריף מדהים של חלקים שמרכיבים את השלם.
באחד? אתה רק חלק אחד מהם.
בשני? אתה התצריף.
בשלישי? אתה השלם.
Now Put some Gravy on That Bread Homie!
🙂
בקצרה – לא.
ללא מבחן העין ובהשוואה של דורות שונים, חוקים שונים שגם השפיעו על מספרים יבשים ואופי המשחק.
_
בדיוק בגלל זה חמישית כל הזמנים שלך לא שווה כלום, ואפשר להרכיב לפחות 30 חמישיות מההיסטוריה שינצחו אותה בכדורסל בקלות.
—
30 חמישיות שונות רק מה10 שנים אחרונות בליגה.
סך הכל הגיוני. מבחינתי החמישייה הגדולה בכל הזמנים היא נאש, וויד, לברון, האוורד ושאקיל ואלונזו מורנינג השחקן שישי
חמישיית כל הזמנים שלי : (למרות שאין כזה דבר)
קרי
ג'ורדן
לברון
דאנקן
שאק
לכל אחד יש את החמישייה שלו
אני יכול לחשוב על חמישה שעשו לי את זה:
לאטרל ספירוול
קודי זלר
איזיה תומאס
מטה וורלד פיס
אלן אייברסון
חשבתי שמזמן נפתרה השאלה הפילוסופית הנ״ל..
The full quote from Dr. George Berkeley, an Anglican Bishop and philosopher in the 1600s, was this: “If a tree falls in a forest and no one is around to hear it, does it make a sound?" The answer, according to George, is that yes, it did make a sound, because God heard it.
טוב לענות על שאלה בשאלה זו לא חוכמה…
כמעט ואין אנשים שראו כדורסל של הנבא לפני הדור של מיקל בירד ומגיק. היחיד שנכנס לדור הזה מהותיקים הוא כנראה קרים. לא ראו לא כי לא חיים יותר אלא כי לא שידרו משחקים
.
יוצא מכך שלדבר על שחקנים כמו ראסל וילט ארציבלד ודומיהם אפשר היום רק לפי ההשגים שלהם. פה אני רוצה לטעון שהפרמטר המשמעותי ביותר לדירוג שחקנים הוא ההשפעה שלהם על המספר האליפויות שהקבוצה שלהם זכתה. זה לא דירוג של הטובים אלא למעשה דירוג ה MVP של כל הזמנים.
.
המשמעות היא ש MVP הנצחי הוא ראסל והסגן של הוא גורדן. גם לקרים יש 6 אליפויות אבל לפחות בשתיים האחרונות הוא היה משני למגיק לזה יש אמנם 5 אליפויות אבל לפחות בראשונה קרים היה הרבה יותר דומיננטי. גם לקובי יש חמש אליפויות אבל שלוש הוא חלק עם שקיל שהיה דומיננטי לא פחות ממנו. לשקיל יש ארבע אבל שלוש הוא חלק עם קובי ואחת עם וויד. ללברון יש ארבע והוא תמיד היה מספר אחת אבל תמיד היה לו עוד שחקן נוסף מהעשריה הראשונה. לקרי יש ארבע אבל שתיים הוא חלק עם דוראנט. מצד שני את השתיים האחרות הוא השיג ללא שחקנים מהעשריה הראשונה. וכו וכו
בעיניי, ההישגים של ביל ראסל לא משמעותיים בכלל.
הוא שיחק בליגה בלי תקרת שכר, ועם עשר קבוצות. זה פשוט לא רציני להשוות 11 אליפויות שלו אפילו לאליפות אחת היום, בליגה תחרותית עם תקרת שכר.
עם כל הכבוד.
מדויק
גם מייקל ג'ורדן היה אדם לחוץ במאני טיים בהשוואה לפיליאס פוג הג'נטלמן הקול בכל מצב. גו 1872!
בס"ד
תודה רבה, פוסט נהדר.